"וואלה מחיר כזה אני עושה סופ"ש ביוון"
ראיתי את התגובה הזו שנכתבה לאחד הפוסטים שלנו על ריטריט הזוגות שלנו.
והיא צודקת!
במחיר הזה באמת אפשר לנסוע לסופש ביוון.
זה נכון.
ואפשר גם להחליף אוויר ואווירה, לאכול טוב, לעשות כמה תמונות יפות לאינסטוש, ולהרגיש לרגע שאנחנו חיים.
אבל יש שאלה אחת שיותר מעניינת אותי: מה זה עושה לזוגיות שלכם ביום שאחרי?
כי כולנו מכירים את הסופ"ש הזה.
נוחתים. מתרגשים. אומרים לעצמנו, הנה, סוף סוף זמן איכות שלנו ביחד.
ואז בלי לשים לב, חוזרים לאוטומט.
קצת גולשים בטלפון פה. קצת בפייסבוק או באינסטגרם שם.
מדברים קצת על הילדים, על העבודה, על הארוחה הממש טובה שאכלנו עכשיו, על מה עושים מחר…
פה ושם רגעים נחמדים, ואז שוב שקט.
ואם יש סקס, לפעמים זה גם בא עם התחושה המוכרת של “טוב, אנחנו בחופשה, אז צריך”.
לא באמת מתוך מפגש אינטימי עמוק. יותר מתוך לסמן V.
והשחיקה חוזרת בדיוק לאותו מקום.
המריבה הקטנה חוזרת.
המרחק השקט חוזר.
שני שותפים שמתפעלים את הדבר הזה שנקרא "חיים".
זה הקטע.
לא חסרות חופשות בעולם.
מה שחסר באמת, זה רגע שבו משהו עמוק בינינו זז.
רגע שבו אנחנו לומדים לדבר אחרת.
לגעת אחרת.
לבקש אחרת.
להיות שוב באמת ביחד.
להסתכל בעיניים ולהרגיש, אני איתך. אני פה.
ריטריט הזוגות שלנו הוא לא “עוד סופ"ש מפנק בנוף אקזוטי”.
הוא החלטה.
הוא החלטה, להפסיק לברוח רגע מהחיים, ולהתחיל לשנות את מה שקורה בתוך החיים.
כדי שהסופ"ש הבא, והיום שאחריו, יהיו אחרת.
אם בא לכם, תמשיכו לטוס ליוון.
באמת.
אבל לא תמיד החופשה היא מה שמאפשר לגעת בדברים העמוקים והאמיתיים של הקשר.
כי חופשה טובה יכולה להרגיע. אבל היא כמעט אף פעם לא מלמדת אותנו איך להיות אחרת ביחד.
איך לדבר אחרת. איך להתקרב אחרת. איך לבקש בלי להתגונן. איך להרגיש שוב את האהבה.
ואם אתם מרגישים שהבעיה היא לא העייפות, אלא השיח שנשחק.
לא הזמן ביחד שחסר, אלא הדרך להיות יחד בתוך הזמן הזה.
אז אולי הגיע הזמן לא לעוד סופ"ש, אלא למשהו שעושה שינוי.
ריטריט לזוגות. שלושה ימים של עומק, כלים, תרגול, ושפה חדשה לאינטימיות.
לא תיאוריה. לא הרצאה שמרגשת לרגע ונעלמת. אלא עבודה זוגית אמיתית שממשיכה איתכם הביתה.
